סיפור מסע - רואנדה

המסע לרואנדה היה מטלטל מחד, ומרבה השראה מאידך.

רצח העם הרואנדי, השואה הרואנדית פרצה מבית.

ב7 לאפריל 1994 החל רצח מכוון ושיטתי ע"י הממשל הרואנדי מבני שבט ההוטו

בבני שבט הטוטסי.

בני שבט ההוטו-עובדי אדמה ובני שבט הטוטסי-רועי צאן ובעלי בקר וכפועל יוצא בעלי אמצעים כלכליים.

בתוך 100 ימים נרצחו מעל 1,000,000 נפש בתוכם, ילדים, תינוקות, נשים וזקנים.

כשנה לפני פרוץ הטבח, אמצעי התקשורת שהיו בבעלות נאמני הממשל דאז

פתחו במסע תעמולה שזרע שנאה ופחד בקרב בני שבט ההוטו כלפי בני שבט הטוטסי.

נלך אחורה במנהרת הזמן...לתקופת הקולוניאליזם באפריקה....לאחר מלחמת העולם הראשונה ניתנה רואנדה לבלגיה. את הקולניאליזם הבלגי אפיינה המגמה בה החלו הגרמנים, והכניסו את הזהות האתנית לתעודות הזהות, וכן חובת נשיאתם, החל משנת 1935. הבלגים השרישו וחיזקו את התפיסה כי אלו הם גזעים נפרדים לגמרי, כאשר לרוב החלוקה הייתה על בסיס מראה פיזי או על-פי אמצעים כלכליים. נקודה זו הפכה אקוטית להבחנה בין שתי הקבוצות, האירופאים טיפחו את בני הטוטסי שהיו המיעוט, מתוך שיקולי שליטה.

לאחר מלחמת העולם השניה, רואנדה הפכה להיות לשטח חסות האו"ם והאפליה הבוטה שבין 2 השבטים הלכה ונתמעטה. אט אט קולות ההוטו הלכו גברו ....עד לרגע ה- 7.4.1994 פרוץ רצח העם.

ב- 15.7.1994 החזית הפטריוטית הרואנדית (RPF) בהנהגתו של פול קגאמה

שהיתה בגלות בארצות השכנות (טנזניה,אוגנדה,זאיר), גברה והביסה את שלטון ההוטו ושמה קץ לרצח העם.

פול קגאמה הפך לנשיאה של רואנדה, ובראשותו רואנדה נולדה מחדש.

כיום אין שבטים ברואנדה, כולם רואנדים ללא השתייכות לשבט זה או אחר.

סובלנות היא שם המשחק .

גילתי במסעי עם סובלני, חייכן ומכיל.

בעיר הבירה קיגאלי הוקם מוזיאון לזכר השואה הרואנדית ולשואות נוספות שעל פני הגלובוס

המוזיאון הוקם לצד קברי אחים בהם קבורים כ-250,000 נרצחים.

בכניסה לשטח המוזיאון ניצב שלט ענק ממדים "סובלנות 28 " - 28 שנים מאז נולדה רואנדה מחדש, עם המון סובלנות. בכל שנה שתעבור ישתנה מניין השנים.

כאשר שוחחתי עם הנהג שלנו על מעילה באמון

שהרי רציחות היו בתוך המשפחה, בין חברים ושכנים. בני הוטו רצחו בני טוטסי.

הלה, השיב - קרה לנו נס ! אכן נשבר האמון, אולם כולנו היום עם רואנדי, עובדים זה עם זה

חוגגים זה עם זה , לומדים ומבלים זה עם זה.

הנשיא, הקנה לעמו מנהג מגבש שהוא גם אקולוגי - כל סופ"ש אחרון בחודש

כולם כולם, מהעיר ומהכפר, יוצאים ומנקים את רואנדה.

אכן, מצאתי ארץ נקיה למשעי, לא תמצאו בה ולו בדל סיגריה , תכלס הם לא מעשנים !

לא תמצאו בה בקבוקים או ניירות בצד הדרך.

גם אם תחפשו שקית ניילון לא תמצאו. פשוט אין שם שקיות ניילון, גם לא בשווקים.

ארץ אקולוגית, אמרתי ?!

הכבישים סלולים ,מסומנים ומוארים ברובם ונוחים לנהיגה, למרות שהם דו מסלולים ולא אוטוסטרדות.

לא שמענו אף לא צפירה אחת...כולם מתנהלים בסבלנות בכבוד ובשקט.

רואנדה נקיה מפשע, ניתן להסתובב בשעות הלילה ללא פחד של תקיפה/אונס/חטיפה ורצח.

על הארנק והטלפון הסלולרי כדאי לשמור שלא יבצבצו מהכיס האחורי....כייסים יש כמו בכל מקום.

אז יש לנו, מה ללמוד מרואנדה !!!

את סיפור המסע הזה, בתמונות ובמלל אשמר באלבום מעוצב , זיכרון מארץ רחוקה , כל כך שונה וכל כך דומה.